אפקט פלצבו

אפקט פלצבו (מלטינית: Placebo, בעברית: אֵינְבּוֹ - אין בו, ללא חומר פעיל) מתרחש כאשר חולה מקבל טיפול דמה (שהוא חושב שאמור לעזור לו), או טיפול שאינו כולל את המרכיב "הפעיל" בתרופה, אך מצבו משתפר. נוסיבו הוא מקרה שהחולה חושב שהטיפול אמור להזיק לו ואכן מצבו מדרדר לאחר טיפול דמה.

הגדרה

מקור המונח "פלצבו" בפסוק מספר תהילים בתרגום הלטיני של התנ"ך (הוולגטה): "אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים" (קט"ז, ט). התרגום הלטיני, "Placebo Domino in regione vivorum", הוא תרגום ישיר של תרגום השבעים, ופירושו "אֲרַצֶּה את אלוהים בארצות החיים". הפסוק שימש כפתיח לתפילה שהייתה מקובלת אצל כמרים נוצריים במאה ה-12 לספירה. מאוחר יותר, המילה פלצבו עברה לשמש כתיאור של מתן מחמאה לשם ריצוי. כך רופאים החלו לקרוא לטיפול שניתן רק כדי לרצות את החולה בתור פלצבו.

שימוש קליני ומחקרי באפקט

נמצא כי תגובה של אדם לתרופה אמיתית כוללת שני רכיבים:

• אפקט פלצבו
• השפעת הרכיב הפעיל

ברוב המחקרים, לפחות שליש מהחולים שקיבלו תרופות דמה מדווחים על הקלה או העלמות של הסימפטומים מהם סבלו. ישנם גם מחקרים שבהם מתן תרופות דמה הוביל לשיפור אצל 70% עד 100% מהחולים. אך לא מדובר רק בדיווח של החולים, מדדים פיזיולוגיים מעידים גם הם שחל שיפור במצבו של החולה.

על אף שמחלות בעלות רכיב פסיכוסומטי (כגון מיגרנות) מושפעות יותר מאפקט פלצבו, נמצא שכמעט כל תגובה פיזיולוגית של הגוף מושפעת מאפקט זה: זרימת דם, כאב, חומציות מיצי הקיבה, דימום, חום גבוה, התפשטות תאים סרטניים ועוד.

תגובת הפלצבו מצביעה על כך שהאמונות של האדם בנוגע ליכולות הריפוי של הטיפול יכולות לעורר מערכות פיזיולוגיות שמובילות להבראה. במקביל, לפלצבו יש גם השפעה פסיכולוגית: ציפייה, הפחתת חרדה, תקווה. כיום, על מנת להוכיח את יעילותה של תרופה, יש לערוך ניסוי שבו חלק מהמשתתפים מקבלים מנת דמה ("קבוצת ביקורת"), ושמצבם ישתפר פחות ממצבם של אלה שקיבלו תרופה אמיתית.

לדוגמה, מחלקים אנשים עם בעיות שינה לשתי קבוצות. קבוצה אחת מקבלת גלולת שינה, והשנייה מקבלת גלולת דמה (פעמים רבות זוהי גלולת סוכר). בדרך כלל אנשים משתי הקבוצות מדווחים על שינה טובה יותר.

אפקט פלצבו בניתוחים

בשנות ה-50 הוכנס ניתוח חדש לטיפול במחלת לב כלילית ולסובלים מכאבי חזה בעקבות מחלה זו. בניתוח החדש נקשר עורק בבית החזה. בערך 40% מהחולים שעברו את הניתוח דיווחו על העלמות הכאב בחזה, וכן השתפרו המדדים הפיזיולוגיים שלהם.

קבוצת רופאים ספקנים חשבו שהניתוח לא עוזר וביצעו את הניסוי הבא:

הם חילקו חולים שהיו מיועדים לעבור את הניתוח לשתי קבוצות באופן אקראי. חברי קבוצה אחת עברו את הניתוח. חברי הקבוצה השנייה הוכנסו לחדר ניתוח והורדמו, ביצעו להם חתך בחזה ותפרו, מבלי לנתח את העורק. שתי הקבוצות הציגו שיפור זהה במצבן לאחר הניתוח. השימוש בניתוח הופסק, לאחר שבארצות הברית בוצעו בין 10,000 ל-15,000 ניתוחים מסוג זה.

מכניזם

לרצות את הצד השני

משמעות פלצבו בלטינית היא "אשביע רצון". הפירוש הרווח הוא שחולה מעוניין לרצות את הרופא, גם אם לא במודע, ולכן מצבו משתפר. פירוש נוסף טוען כי פעמים רבות החולה פונה לרופא בציפייה לקבל טיפול, גם אם לדעת הרופא אין צורך בטיפול או שאינו בטוח מהי האבחנה המדויקת, ולכן הרופא הוא זה שמנסה לרצות את החולה על ידי מתן תרופה.

אופיאטים פנימיים

אופיאטים פנימיים הם פפטידים המופקים על ידי המוח, המתפקדים כמשככי כאבים טבעיים ומשרים הרגשה נעימה. אופיום ונגזרותיו פועלים על אותם הרצפטורים במוח המשמשים את האופיאטים הפנימיים. במהלך ניסוי ניתן לחולים פלצבו, ולאחר שאלה דיווחו על ירידה בכאב הוזרק להם ללא ידיעתם הסם נלקסון, החוסם את השפעת האופיאטים הפנימיים. החולים דיווחו על חזרת הכאב. ממצא זה מצביע על כך שהאופיאטים הפנימיים ממלאים תפקיד באפקט פלצבו. [1]

ההשלכות הפילוסופיות וטיפוליות של תהליך זה הן משמעותיות ומכוננות במגוון תחומים של רפואה אלטרנטיבית, ששמה לעתים דגש על יכולת התכנות העצמי של המוח.

אתיקה רפואית

על פי עקרונות הצהרת הלסינקי יש לתת למטופל את הטיפול הטוב ביותר האפשרי. מצד שני, על מנת לאמת את תוצאות הטיפול או על מנת לבצע ניסוי קליני, נדרש לעתים לתת לקבוצת ביקורת טיפול פלצבו.

לשם פתרון דילמת האתיקה הרפואית, נקבעו על ידי ה-WMA, ובישראל על ידי ההסתדרות הרפואית, כללים מחייבים ומגבלים לשימוש בפלצבו לצורך ניסוי קליני.

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אפקט הפלצבו הוא דבר מדהים לדעתי. עצם העובדה שהאדם מסוגל לשפר את מצבו הבריאותי רק מעצם אמונתו בתרופה שקיבל, זה פשוט מהמם. ראיתי מספר תוכניות בכל מיני ערוצי מדע על אפקט הפלצבו והיו שם כל מיני דוגמאות כמו -

שאלו כמה אנשים איך הם מושפעים בדרך כלל מקפאין ואחרי שנתנו להם קפה שנאמר שהכיל קפאין (אבל למעשה לא), האנשים הושפעו בדיוק איך שהם ציפו להיות מושפעים. בין אם זה עלייה ביכולת הריכוז או מעין תגובת היפר אקטיביות...

גם היו אנשים שעברו ניתוחי דמה בברך ומצבם השתפר כאילו עברו ניתוח אמיתי (לבירור הם ידעו שהם עלולים לעבור ניתוח דמה, לא עבדו עליהם).

האפקט תקף גם לתרופות פסיכיאטריות.

מה שמביע את השאלה לכמה באמת אנו מסוגלים לשלוט על עצמינו וגופינו ? אולי במקום שיתנו לנו תרופות שלפעמים לא עובדות בכלל או עם תופעות לוואי, ילמדו אותנו איך לשלוט ביכולת ההרפאות הטבעית שלנו !

יונתן וולף

____________________________________________________________________