הדיון הציבורי סביב השיבוט
תהליך השיבוט מעורר מחלוקת רבה בעולם והשאלה האתית של תהליך השיבוט נחקרה בוועדות חקיקה ואתיקה רבות. במדינות מערב רבות, כולל ישראל, נאסר שיבוט עוברי אדם.
התנגדות לשיבוט
מתנגדי השיבוט האנושי, בעיקר בקרב זרמים דתיים שונים, טוענים כי התהליך הינו בגדר לקיחת תפקיד הבורא ופגיעה בסדר הטבעי. בנוסף, הכנסייה הקתולית מתנגדת באופן עקרוני לכל מחקר אשר עושה שימוש בעוברים אנושיים, כיוון שהיא רואה בהם יצור אנושי בעל זכויות מלאות ובמחקר בעוברי אדם היא רואה רצח.
טענה פופולרית נוספת בציבור נגד שיבוט היא כי התהליך עלול להיות מנוצל לרעה למטרות של אאוגניקה, דוגמת תוכנית השבחת הגזע הארי בגרמניה הנאצית או לצורך יצירת צבא-על של משובטים בעלי תכונות פיזיות ומנטליות מובחרות. דוגמה לשימוש אשר כבר נעשה בשיבוט לצורך השבחת גזע הוא שיבוט של סוס מירוצים מובחר על ידי חברה פרטית צרפתית בשנת 2005. יחד עם זאת יש לציין כי גם מרבית התומכים בשיבוט עוברי אנוש מתנגדים לשימוש בטכנולוגיה לצורך שכפול של בני אדם והשבחת גזע.
גם בקהילה המדעית קיים קונצנזוס כי תהליך השיבוט הוא מסובך ומסוכן ועשויות להתעורר בעיות בריאותיות רבות בעוברים (אנושיים ולא אנושיים) משובטים וסיבוכים במהלך ההריון.לכן שימוש בתהליך ליצירת צאצאים מהווה סכנה גם לתינוק המשובט וגם לאם הפונדקאית.
בין המתנגדים הבולטים למחקר בעוברים עמד ג'ורג' בוש הבן.
תמיכה בשיבוט
התומכים בפיתוח טכנולוגיות של שיבוט אנושי טוענים כי רק בעזרת טכניקה זו ניתן יהיה לייצר תאי גזע עובריים שיאפשרו ייצור רקמות ואברים להשתלה, ללא דחייה על ידי המערכת החיסונית, ופיתוח טיפולים לריפוי מחלות ומומים דוגמת מחלת פרקינסון, אלצהיימר, עיוורון, שיתוק ועוד. תומכי השיבוט גורסים כי הסכנות הרפואיות הכרוכות כיום בשיבוט הינן אך ורק אתגר טכנולוגי, אשר יפתר בטווח של שנים ספורות ולכן סכנות אלה אינן עילה עקרונית מוצדקת נגד שיבוט. תומכי השיבוט טוענים גם כי התנגדות לשיבוט הינה בגדר טכנופוביה (פחד מן הקדמה) אשר מלווה כל התקדמות טכנולוגית משמעותית. דוגמה לכך היא טכנולוגיית הפריית המבחנה, אשר גם נתקלה בעבר בהתנגדות בציבור וכיום היא הליך רפואי שגרתי.
בין התומכים הידועים במחקר בתאי גזע עובריים ובשיבוט: ננסי רייגן, כריסטופר ריב ודת הראלים.
מעמד השיבוט בישראל
בישראל נאסר השיבוט על פי חוק איסור התערבות גנטית (שיבוט אדם ושינוי גנטי בתאי רבייה), שנחקק לראשונה ב-1999 לתקופה מוגבלת של חמש שנים, והוארך ב-2004 עד שנת 2009 וב-2009 הוארך בשנית עד שנת 2016, לאחר תקופה של כחמישה חודשים בהם לא היה החוק בתוקף. חוק זה אוסר שיבוט עוברים אנושיים לצורכי רבייה, אך אינו אוסר על מחקר בשיבוט ובתאים עובריים שאינו מוביל להולדת אדם.
שיבוט בספרות ובקולנוע
יצירות ספרותיות וקולנועיות רבות דנו בטכנולוגית השיבוט והן משקפות את המחלוקות והדילמות המוסריות העולות מטכנולוגיה זו.
§ בסרט בלייד ראנר מוצג כדור הארץ בשנת 2019, כאשר שיבוט והנדסה גנטית הן טכנולוגיות שבשגרה ותאגידי ענק מייצרים אנשים משובטים למשימות מלחמה, עינוגים ועבודות פרך. שיבוטים אלו, המכונים "רפליקנטים", הם בגדר עבדים, ובכדי למנוע מרד מצידם, הם מתוכננים כך שתוחלת החיים שלהם תהיה קצרה במיוחד. הסרט מציג את השאלה מהו אנושי ומהו חפץ. ומעלה דילמות מוסריות בסיסיות לגבי היכולת ליצור חיים על פי הזמנה.
§ בספר עולם חדש מופלא מאת הסופר אלדוס הקסלי מוצג עולם דיסטופי אשר בו אנשים מיועדים מראש למעמדות על ידי שיבוט באמצעות פיצול של עוברים, ומניעת חמצן מן העוברים כאמצעים לשליטה ברמת ההתפתחות המנטלית של כל מעמד. הספר הוא דוגמה לחזון קיצוני של מניפולציה ביולוגית לצורך אכיפת שלטון ומדרג.
§ בסרט מלחמת הכוכבים - מתקפת המשובטים מסופר על צבא של משובטים זהים ומושבחים גנטית הנוצרים לפי הזמנה כדי לתת עליונות בשדה הקרב. צבא זה מנוצל בסופו של דבר על ידי כוחות האופל להשלטת דיקטטורה. כמו כן מוצגת בסרט דמות של גבר בודד המגדל ילד שהוא שיבוט של עצמו.
§ בספר ובסרט פארק היורה מוצגת האפשרות להקמה לתחייה של מינים נכחדים דוגמת דינוזאורים בעזרת שיבוט, בהתבסס על שרידי DNA קדמון. העלילה מציגה את הסכנות הכרוכות בהפרת האיזון הטבעי כתוצאה מבריאה מחודשת של מינים.
§ בסרט האי מוצגת חברה המייצרת אנשים משובטים לצורך השתלת אברי המשובטים באנשים המקוריים. בסרט מוצגת הבעיה, שלא מגלים למשובטים שהם משובטים, ומשמידים אותם כשהם מגיעים לגיל מסוים.
§ בסרט היום השישי מוצגת הדילמה הקיימת בשיבוט בני אדם.
§ בספר Never Let Me Go מאת קזואו אישיגורו מוצג שיבוט ילדים כתהליך המוני. הילדים גדלים במתקנים מיוחדים ובהגיעם לגיל בגרות מתחילים לתרום את אבריהם עד ל-completion, כפי שהדבר מכונה. העלילה מתרחשת מבעד לעיניהם של שלושה מן הילדים, שגדלו במתקן המעולה ביותר בסוגו, קיבלו חינוך והשכלה ממדרגה ראשונה ובמשך כל חייהם שם ידעו-ולא-ידעו מה צפוי להם כשיתבגרו.
מתוך ויקיפדיה.
בענף מסוים באתר סנונית נערך סקר על תמיכה בשיבוט.
בסקר ענו 1479 מצביעים עד שנת 2004, ואלו הן תוצאות הסקר:
% 34 היו בעד שיבוטים.
% 66 היו נגד שיבוטים.
בסקר ההמשך השאלה שעולה היא האם זוג עקר צריך להביא ילד לעולם בעזרת תהליך שיבוט מספר המצביעים בשנת 2004 היה 1413. אלו הן תוצאות הסקר:
% 59 הצביעו בעד.
% 41 הצביעו נגד.
בסקר השלישי השאלה שעולה היא כזאת, בני זוג שאיבדו את בתם בתאונה רוצים לבצע תהליך שיבוט כדי ליצור ילדה שתהיה זהה לה באופן גנטי. האם יש להתיר להם לממש את רצונם?
מספר המצביעים בשנת 2004 היה 962, ואלו הן התוצאות:
% 33 בעד.
% 67 נגד.
בנם של זוג הורים זקוק להשתלת כליות. הם חושבים לבצע שיבוט של אח תאום שיתרום לו את האיברים הדרושים. האם יש להתיר להם לממש את רצונם?
מספר המצביעים היה 772, התוצאות:
% 36 בעד.
% 64 נגד.
פרוייקט "רמבו" על פיו הוצע ייצור צבא של שיבוטים גנטיים.
מספר המצביעים היה 514, התוצאות היו:
% 33 בעד.
% 67 נגד.
לסקרים הנוספים- לחצו כאן, זהו המקור.
הבעיות המוסריות שמעלה טכניקת השיבוט גנטי
עבודה מוגשת לרוני ארז במסגרת הקורס אתיקה של המדע תש"ס
מאת ליאור קדם ודניאל שוורץ
השאלה המוסרית אליה בחרנו להתייחס היא :
האם מוסרי לחקור ולפתח את תחום השיבוט הגנטי מתוך הנחה שיתאפשר מצב בו שיבוט אדם יהפוך לתופעה הרווחת בחברה?
בהרצאה בכיתה בחרנו לחלק את השאלה המוסרית לשניים: אחת זהה לשאלה הנ"ל, ואחת המתייחסת לשיבוט במקרים קיצוניים ולא כתופעה רווחת בחברה. בעקבות הדיון בכיתה ודיון נוסף בייננו, בחרנו שלא להפריד את השאלות , כיוון שבעיננו לא יתאפשר מצב שבו השימוש בטכנולוגיה חדישה כגון שיבוט ייבלם ויישאר בגדר תופעה חריגה ויוצאת דופן.
התייחסות לשאלה המוסרית.
טיעוני בעד:
1. הטיעון הראשון בעד שיבוט גנטי מתבסס על האפשרויות הרבות לעזרה לאנושות ולאדם הפרטי הגלומות בתהליך. בין אפשרויות אלה ניתן לציין יצירת תורמים מתאימים (זהים גנטית לחלוטין) המתאימים לתרומת מח עצם ולתרומת איברים, ואשר בשל זהותם הגנטית לא מעוררים סכנת דחיה על ידי המערכת החיסונית של הגוף בו הם מושתלים. כמו כן ניתן לנצל את טכנולוגית השיבוט ליצירת מושאי מחקר מדעי לחקר מחלות ותהליכים בגוף. תהליך השיבוט מאפשר יצירת אובייקטים זהים כמעט לחלוטין, המאפשר את צמצום המשתנים בניסוי והתמקדות במשתנה הנבדק.
2. טכנולוגית השיבוט הגנטי תאפשר את הרבית אחוז הפרטים בחברה, בעלי תכונות גנטיות "חזקות". תהליך השיבוט מאפשר עקיפה של התהליכים האקראיים המתרחשים בהתרבות זוויגית, ואשר יוצרים צאצאים בעלי תכונות שלא נכרו בהוריהם, לעיתים תכונות שליליות. סלקציה של מקורות השיבוט תאפשר "הינדוס" של החברה.
3. טיעון זה מתייחס למוסריות (או לאי המוסריות) שבבלימתו של תהליך מחקר מדעי ככלל, ולא לחקר השיבוט בפרט. עצירת תהליך מדעי אינה מוסרית כיוון שאין ביכולתינו לצפות את האפשרויות הגלומות ואת התגליות העשויות לנבוע מהמחקר בתחום. נוספת לכך המחויבות המוסרית לאמת הפוסלת התעלמות מכוונת מידע ואי פיתוחו.
טיעוני נגד:
1. טיעון הנגד הראשון והמרכזי ביותר, לדעתנו, כנגד שיבוט גנטי, יוצא נגד ההתייחסות למשובטים כאל בני אדם "סוג ב", תחליפים, עליהם מותר בין השאר לבצע ניסויים. ההתייחסות אל יצור אנושי כאל מאגר איברים, חורגת מכל כללי המוסר, ויצאת מתוך ההנחה כי המשובט אינו זכאי לאותן הזכויות המוסריות כבן האדם הרגיל, בעוד שלמעשה ידוע כי המשובט יהיה בעל תודעה עצמאית, וישות בפני עצמו.
2. טיעון זה הוא, למעשה, התייחסות לטענת בעד מספר 2, כנגד טענה זו מובאות מספר תגובות. הראשונה גורסת כי יכולתו של האדם לבצע סלקציה גנטית היא מוגבלת, כיוון שהוא חסר ראייה רחבה של ההשלכות שיש לתכונה גנטית מסוימת. דוגמה לכך היא האנמיה החרמשית. תאחיזה גנטית של הגן המקודד למחלה זו לגן המקודד לעמידות בפני מלריה, מעניק לחולים באנמיה עדיפות בהיחשפות למלריה. תגובה שניה לטענה מתייחסת לכך ששיתוק תהליך האבולוציה עלול להוביל לפסילה מראש של מוטציות גנטיות חיוביות, המעניקות שיפור מתמיד לחיים. טענה נוספת מתייחסת להקטנת השונות הגנטית בחברה שהיא תוצר לוואי הכרחי של תהליך השיבוט. הקטנת שונות זו, מגבירה את הסיכוי לפגיעה על ידי מגפות ומקטינה את הסיכוי שימצא פרט העמיד כנגדן.
3. שיבוט גנטי מביא להקטנת השונות גם באופי החברה, מה שעשוי ליצור חברה הומוגנית, סטטית, ללא שוני, ייחודיות, תחרותיות ויכולת להתקדמות.
4. יצירת משובטים עלולה לגרום ליצירתו של מעמד נחות. החברה עשויה לראות במשובטים "פריקים" שהם העתק, תוצר, יצור שנועד למען מטרה ולא כבני אדם בפני עצמם. המשובטים עשויים לתפוס את עצמם כנחותים גם כן, הדבר עלול להוביל ליצירת חברת עבדים, משועבדים.
5. טיעון מרכזי נוסף מתייחס לסכנות האדירות הגלומות ביכולות הטכניות ובתוצאות האפשריות של התהליך. יכולתו של אדם לשבט לעצמו צבא לוחמים מוכשרים, צי עבדים, משרתים ושפחות, מעורר חלחלה לכל הדעות. כמו כן הועלתה הטענה כי קיימת האפשרות ליצור העתקים של דמויות היסטוריות, כשהמככב מבין אלה הוא היטלר. טענה זו בעייתית מכיוון שאופיו ותכונותיו של אדם לא מושפעים אך ורק מהמטען הגנטי שהוא נושא אלא גם (ויש אומרים – בעיקר) מהשפעות סביבתיות. זאת ועוד, אף מבחינה גנטית הזהות אינה מוחלטת כמפורט בהסבר הביולוגי.
6. שימוש רווח בשיבוט גנטי, עלול לערער את מעמדו של התא המשפחתי כפי שאנו מכירים אותו היום. ה"הורים" אינם עוד זוג המורכב מבני שני המינים. הם עשויים להיות בני אותו מין ואף אותו האדם, כמו כן יכול להיווצר מצב בו האם היא גם האחות, הסבתא וכו'. מדובר בעיקר על שתי אלטרנטיבות לארגון החברה.
א. חברת שבטים, כאשר מקור כל שבט באדם אחד. לפי תאוריה זו צפויים השבטים להתחרות זה בזה על יוקרה גנטית.
ב. חברת "אמזונות" אשר אינה תלויה בגברים. על ידי טכניקת השיבוט מסוגלות נשים להתרבות וליצור חברה נשית בלבד.
7. לעומת חברת ה"אמזונות" המציגה את הנשים כבעלות כח הניתן להן על ידי השיבוט, ניתן לראות בשיבוט פן נוסף, המוריד את מעמד האישה ומשפיל אותה. השפלה זו נובעת מההתייחסות אל האישה כאל אינקובטור, "רחם להשכרה", אמצעי גרידא לפיתוח עוברים.
8. תהליך השיבוט הגנטי עלול להפחית באופן משמעותי את ערך חיי האדם בחברה, וזאת ממספר סיבות. ראשית, הצגת תהליך ההולדה והבריאה כתהליך מכאני, סינתטי, בהכרח מפחיתה מקדושת החיים. לתוצאה זו גורמת גם התפיסה כי לכל אדם ניתן לייצר תחליף, וכי המוות הוא למעשה לא סופי. כמו כן, מפחית תהליך השיבוט מערך ייחודיות האדם ואיכותו כאינדבידואל.
9. טיעון נוסף הוא הטיעון הדתי, הגורס כי יצירת חיים היא עניין לאל לבדו וכי אל לאדם לקחת לעצמו את הזכות לברוא.
שקילת הטיעונים על פי שלוש גישות מוסריות מרכזיות.
· ההתייחסות הרלטיביסטית תטען כי הקושי לתפוס את החברה העשוייה להתפתח כתוצאה משיבוט גנטי כחברה נכונה מוסרית, נובע מכך שאנו רגילים לחברה הספציפית בה אנו חיים. ניתן להניח, על פי טענה זאת, כי עם חלוף השנים יהפכו השיבוט ותוצאותיו לנורמה, ולכן יהפכו מקובלים.
· על פי הגישה התועלתנית יש למדוד את התועלת לאנושות אל מול הסבל העתיד להיגרם לה. כמובן שמדד זה אינו אבסולוטי ואוביקטיבי, אך לדעתנו הסיכונים והסבל לחברה רבים מהאפשרויות לעזור לפרט ולהיטיב עם החברה.
· הגישה הקאנטיאנית שוללת את השיבוט מבסיסו, כיוון שהוא בא בסתירה עם האמפרטיב הקטגורי בניסוחו השני, האומר כי - לעולם אין להתייחס אל אדם כאמצעי בלבד, אלא גם כתכלית כשלעצמה. השיבוט הגנטי, כתהליך מדעי-רפואי, רואה את המשובט (ההעתק, ולא המקור) ככלי. המשובט נוצר ע"מ לשמש מאגר איברים או מח עצם, לתפקד כתחליף, עבד ועוד. לעולם, אינו נוצר לשם עצמו.
לדעתנו, יש לפסול את השיבוט ואת חקר השיבוט הן מהסיבה התועלתנית, והן (ובעיקר) מפאת הסיבה שהשיבוט והמחקר המוביל לו, מפחית באופן משמעותי מערך האדם וחייו, מעצם התיחסותו אל יצור חי כאל אובייקט שהוא תוצר או אמצעי.
עצם הגדרת האדם על פי מטענו הגנטי בלבד יש בה מן ההתיחסות אל האדם כאוסף של מולקולות, ללא הייחוד והאיכות שמקנים לו את הזכות להתייחסות מוסרית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה