יום שני, 31 בינואר 2011

צ'ה גווארה


החבירה לפידל קסטרו

במקסיקו פגש גווארה את ראול קסטרו שהציגו ביולי 1955 בפני אחיו, פידל קסטרו, לימים שליט קובה, ובאותה עת מהפכן שחתר להפיל את השלטון בארצו. ב-1956 הצטרף גווארה, יחד עם מהפכנים קובנים, לאימוניגרילה תחת פיקודו של ספרדי בשם אלברטו באיו, והיה לחייל המצטיין ומפקד כיתה. האימונים משכו תשומת לב רבה והם נעצרו ביוני של אותה שנה, אך שוחררו.

זמן קצר לאחר מכן עזבו המהפכנים הקובנים את מקסיקו בדרכו לקובה, עם צבא קטן של 82 איש, על סיפונה של ה"גראנמה". גווארה הצטרף כרופא הקבוצה. עם עלייתם לחוף נתקלו בכוחותיו של בטיסטה, שליט קובה באותם ימים. בשל נחיתותם המספרית הוכרעו בקרב וספגו אבידות רבות. קומץ הניצולים נאלץ לברוח להרים ולהילחם לוחמת גרילה נגד צבא בטיסטה, בעזרת תושבים רבים שהצטרפו אליהם. עם גבור הפופולריות שלהם, קיבל גווארה את הדרגה הגבוהה ביותר בצבאו של קסטרו והיה למפקד הנערץ ביותר.

כינוי נוסף שזכה בו בתקופה זו הוא "אל קומנדנטה" (המפקד).

המהפכה הקובנית

בשלהי 1958 פיקד גווארה על כוח קטן שתקף את צבאו של בטיסטה בסנטה קלרה. הקרב, שבו ניצחו כוחות המורדים המעטים היה למיתוס, ונחשב לאחת מנקודות המפנה של המהפכה (על אף שיש הטוענים כי ההתנגדות שבה נתקלו כוחותיו של קסטרו הייתה מועטה ורבים מחייליו של בטיסטה הצטרפו בעצמם לכוחות המורדים). ב-1959 הסתיימה המהפכה בעלייתו של קסטרו לשלטון. בטיסטה, שנחשב אז לבובה של האמריקנים, נמלט מקובה עם 40 מיליון דולר מכספי המדינה. גווארה הפסיק לעסוק ברפואה. לעומת זאת הוא קרא ליישום מה שהגדיר "רפואה מהפכנית" עם דגש על מניעת מחלות, על שיפור תנאי התזונה והמחייה הפיזיים של העניים ועל חינוך ההמונים בתחום הבריאות, כמו כן על חשיבות המאבק הפוליטי והמזוין בקפיטליזם ובמונופולים האמריקאיים.

גווארה קיבל אזרחות קובנית ומונה למפקד בית הכלא "לה קבאניה" שם שינה את גישתו כלפי החירות והחופש. משנת 1959 עד שנת 1963, פיקח על משפטי ראווה מהירים ועל ההוצאות להורג של פקידיו של בטיסטה ושל מתנגדי המשטר הקומוניסטי. על פי המודל של הגולגים של רוסיה הסובייטית. הוא שימש כשופט, חבר מושבעים ומוציא להורג, דבר ממנו שאב גאווה רבה במיוחד.

בתקופה זו כתב גווארה: "כדי לשלוח גברים לכיתת היורים אין צורך בצידוק משפטי... אלו הם ההליכים של הבורגנים. זוהי מהפכה! ומהפכה חייבת להפוך למכונת הרג קרה המוזנת על טהרת השנאה. מחובתנו לחנך במורשת החומה!"[דרוש מקור]

מקורות אחדים טוענים שמספר המוצאים להורג עמד על 156, אך אחרים טוענים שהוצאו להורג כ-500 איש. עם זאת יש לקחת טענות אלה בערבון מוגבל מאחר שתמיד הועלו על ידי אנשים שהיו בקשרים עם ה-CIA או שהופעלו על ידו. גווארה עצמו התנגד, על פי דבריו, לאלימות כלפי חפים מפשע. המשורר ארמנדו ולדרס נאסר באשמות חתרנות נגד המהפכה ובניסיון לטרור, ולפי הסברה היה סוכן CIA ותומך משטרו של בטיסטה. ולדרס טען שעונה קשות עד ששותק מהמותניים ומטה (אולם נצפה יורד בכוחות עצמו ממטוס במיאמי בעת שחרורו), ושחזה במעשי עינוי ורצח של האסורים במקום.

לאחר המהפכה

בשנים הבאות הפך גווארה לשגריר נודד מטעם קובה וביקר עם אשתו, אלידה, במצרים (ביקר גם ברצועת עזה שהייתה תחת שליטתה), ביפן, בפקיסטן, ביוגוסלביה, בהודו ובאינדונזיה. ב-1960 חזר לקובה וכיהן כשר התעשייה למשך שש שנים בממשלתו של קסטרו. במהלך כהונתו חתם על הסכם לייצוא קני סוכר לברית המועצות (עד אז הקונה העיקרית של קני הסוכר הייתה ארצות הברית). כמו כן, כיהן כנשיא הבנק הלאומי של קובה.

בתחילת המהפכה ראה גווארה בברית המועצות דגם שיש לשאוף אליו. עם הזמן, ולאחר שהתחוללה המהפכה בקובה, התחיל לראות פגמים במודל הקומוניסטי של ברית המועצות. התעוררו אצלו ספקות באשר לשיתוף הפעולה עם ברית המועצות, ספקות שהגיעו לשיאן בנאום שנשא באלג'יריה בו גינה את ברית המועצות על כך שאינה עושה מאמצים להפיץ את המהפכה מחוץ לגבולותיה. גווארה אמר כי מדינה שאינה מסייעת למדינות בעולם השלישי לחולל בתוכן מהפכה היא אינה מדינה קומוניסטית אמיתית, ואולי אף יותר גרועה ממדינות קפיטליסטיות. גווארה גרס כי יש להוביל את המהפכה - תחילה בקובה, אחר כך בדרום אפריקה ודרום אמריקה ומשם לצאת אל העולם. הוא התקרב אז בכך לעמדות של המפלגה הקומניסטית הסינית בבקורתה על מדיניות ברית המועצות. כפועל יוצא של הגינוי, ביקש ממנו פידל קסטרו, שהיה תלוי בחסדי הסובייטים, לצאת את קובה.

לאחר שיחה עם פידל קסטרו ובשל ייאושו מיצירת כלכלה חדשה בקובה, יצא גווארה לאלג'יריה ומשם לקונגו, כדי לסייע לכוחות השמאלניים. הוא האמין שיש ליצור מהפכה גם לפני שהתנאים מבשילים, ושהתחלת המהפכה יוצרת תנאים. למרות זאת, נכשלה מהפכה זו. עם שובו לקובה פרש מפעילות ציבורית (ככל הנראה בשל סכסוך שהתגלע בינו לבין קסטרו).

בסתיו 1966, ככל הנראה, הגיע לבוליביה על מנת לארגן בה מהפכה דומה לזו שהתרחשה בקובה. ב-9 באוקטובר 1967, הוא נתפס על ידי הצבא והוצא להורג. על פי אגדה רווחת שאין לה סימוכין, אמר גווארה לחייל הבוליביאני, מאריו טראן, שהיסס לפני שירה בו: "אני יודע שבאת להרוג אותי. תירה כבר, פחדן, אתה בסך הכול הולך להרוג בן אדם". הוא נורה מספר פעמים בתוך מבנה בית ספר ומת.

על מעמדו של גווארה בעת הוצאתו להורג יעיד טיפולם של אנשי הצבא הבוליביאנים בגופה. תחילה הזריקו לתוכה פורמלין, אחר כך הצטלמו לצידה במעמד מתוקשר, ולבסוף קצצו את זרועותיה כדי לשמור טביעות אצבעותכהוכחה. מקום הקבורה הוסתר. ב-1997 איתר צוות חיפושים קובני וארגנטינאי את עצמותיו של גווארה והן הוטסו לקבורה בקובה.

בהוואנה התכנסו קרוב למיליון איש בכיכר המהפכה לטקס אשכבה, ושמעו את נשיאם פידל קסטרו מעלה את חברו לדרך לדרגת אדם שהקדים את זמנו, ושדרך חייו, ומחשבתו היו ללא רבב. המילים "דגם" ו"מופת" הדהדו כשלושים פעם בנאומו.

גווארה כסמל

גווארה הפך בעיני אוהדיו לסמל של אומץ, צדק ומהפכה. המעמד שתפס בחייהם של הקובנים מומחש בקריאת ארגון תלמידי בתי הספר היסודיים הנקרא "החלוצים הצעירים". התלמידים נוהגים להצדיע מדי בוקר לדגל בצירוף הקריאה "חלוצים בשביל הקומוניזם, אנחנו נהיה כמו צ'ה" (Pioneros por el Comunismo, Seremos como el Che).

בסוף שנות ה-60 הפך גווארה לסמל פופולרי של מהפכנות ואמונה באידאלים פוליטיים. תדמית זו קודמה במידה רבה בזכות צילום דרמטי של דיוקנו שצולם על ידי צלם אופנה בשם אלברטו קורדה ב-5 במרץ 1960, כאשר גווארה עמד על המרפסת ליד פידל קסטרו בהוואנה. הצילום התפרסם רק שבע שנים מאוחר יותר, בכתבה של עיתון איטלקי על מותו של גווארה. צילום זה עובד לסמל פופ שהינו אחד הפופולריים והמוכרים בעולם. הוא שוכפל מאז וצוטט רבות כולל על פוסטרים, בניינים, חולצות ועוד. בנוסף, התמונה משמשת כסמל לאוהדי ספורט רבים בעולם, למשל אוהדי אגודות הפועל בישראל.

מורשתו של גווארה נוכחת מאוד גם בתרבות הפופולארית, בין היתר בזכות היומן שלו שזכה גם לעיבוד קולנועי (דרום אמריקה באופנוע) ובזכות השיר הפופולארי "Hasta Siempre" על אודותיו שזכה לביצועים רבים.

מתוך ויקיפדיה.

דעה: צ'ה גווארה – גיבור או רוצח?

מתברר שמנהיג קובה לשעבר, צ'ה גווארה, לא היה "לוחם חופש" אצילי. הסיפור האמיתי מאחורי המיתוס

שווה לקנות למזכרת? תיירת עומד ליד דוכן של חולצות טי-שירט עם הדפס של מנהיג הגרילה הארגנטינאי ארנסטו צ'ה גווארה - צילום: STR/AFP/Getty Images

"עין תחת עין משאירה את העולם כולו עיוור". מילותיו של מהאטמה גאנדי. "חשכה אינה מסוגלת לגרש חשכה; רק אור יכול לעשות זאת. שנאה לא תוכל לסלק שנאה; רק אהבה מסוגלת לעשות זאת". מילותיו של מרטין לותר קינג.

שמותיהם מעוררים את הדימוי של מנהיגים היסטוריים שחוללו שינוי בזכות "לוחמנות שלווה". עם זאת, מילותיהם מגדירות את מה שבליבם; מילים שהניעו אחרים לפעול למען המטרה הנכספת של שלום. ההיסטוריה מעידה על תוצאות חיוביות של שיטות מחאה תרבותיות שכאלה כנגד אי-צדק ושחיתות. אנשים אלו זכורים היטב בזכות זאת, וניתן להתייחס אליהם כאל גיבורים של ההיסטוריה.

צ'ה גווארה כתב מילים שונות למדי בחיבורו המפורסם, והשפעתן שונה למדי: "מטורף מזעם אכתים את רובי בבצע אדום בעודי טובח כל אויב שנופל בידי! נחירי מתרחבים בעודם מתענגים על הניחוחות החריפים של אבק השריפה והדם. במותם של אויבי אכין את ישותי לקרב המקודש, ואצטרף לפרולטריון בנהמה אכזרית!". ערב השקת סרט חדש שכותרתו "צ'ה", רבים תוהים אם אנשים יזכרו את האיש כפי שהיה באמת ואת טבען האמיתי של שיטותיו לשינוי.

ישנם הזוכרים אותו בתור מנהיג אמריקני-לטיני המזכיר מנהיגי זכויות אזרח אחרים בהיסטוריה. ולעומת זאת, ישנם אנשים שחיו בתקופת המהפכה בקובה, סבלו בכלא או היו עדים להוצאות להורג. הסיפור שהם מספרים שונה למדי.

אילו דימויים מעלה שמו של צ'ה גווארה בראשם של אנשים? האם הוא מנהיג דגול של העבר? האם הייתה לו השפעה חיובית על המצב האנושי? מה אנו יודעים באמת אודות ארנסטו צ'ה גווארה? כאשר הם נשאלים, רבים מופתעים לגלות עד כמה מועטה ידיעתם אודותיו.

אף על פי שנטען שהוא רופא שקיבל את הכשרתו בארגנטינה, הוא לעולם לא השלים את לימודיו בבית הספר לרפואה. למעשה, הוא נשר מלימודיו כדי להצטרף למהפכה המרקסיסטית שבמימון בריה"מ הקומוניסטית בקובה.

רבים ממנהיגי המהפכה בקובה בשלביה המוקדמים העדיפו הקמת ממשלה דמוקרטית, אך צ'ה וקאסטרו היו תומכים נלהבים של הקומוניזם הסובייטי. ככל שקאסטרו צבר יותר כוח, השפעתם של תומכי הדמוקרטיה הלכה ופחתה, עד שהסיכויים להקמת שלטון דמוקרטי בקובה הפכו לאפסיים.

לאחר הפיכת משטר בטיסטה בשנת 1959, פיקד צ'ה על כיתות היורים וכונן מחנות עבודה בכפיה ברחבי המדינה על פי המודל של הגולגים של רוסיה הסובייטית. הוא שימש כשופט, חבר מושבעים ומוציא להורג, דבר ממנו שאב גאווה רבה במיוחד. כפי שכתב בחיבורו: "כדי לשלוח גברים לכיתת היורים אין צורך בצידוק משפטי... אלו הם ההליכים של הבורגנים. זוהי מהפיכה! ומהפיכה חייבת להפוך למכונת הרג קרה המוזנת על טהרת השנאה. מחובתנו לחנך במורשת החומה!"

האזכור של חומת ברלין שהקימו חבריו מרוסיה היא עדות לתהליך ההתמודדות עם מתנגדים וחיסול האופוזיציה בדיקטטורה החדשה שזה עתה הוקמה בקובה; והם אכן חיסלו.

באמצעות אותם מחנות עבודה בכפיה שזה עתה הוקמו, ציווה צ'ה את מותם של מאות ואלפי קובנים חסרי ישע, כולל נשים וילדים בני 14 בלבד. הוא הוציא להורג באופן אישי יותר מ-180 בני אדם, אם כי יש הטוענים שמדובר בהרבה יותר. במחנות שלו הייתה מחלקה מיוחדת שנועדה לטפל ב"בעיית ההומוסקסואליות". העיתונות לא זכתה בקול חופשי כפי שהובטח לה.

לאחר תפיסת השלטון, יצר המשטר החדש בקובה, בגיבוי רוסיה הסובייטית, מדינת משטרה שכלאה שיעור גבוה יותר של אנשים מאשר המשטר הקומוניסטי בימיו של סטאלין, והוציא להורג בשלוש השנים הראשונות לקיומו יותר אנשים מאשר מספר האנשים שהוצאו להורג על ידי המשטר הנאצי של היטלר בשש שנות קיומו הראשונות.

בתקופת הממשל של קנדי בארה"ב ב-1962, לאחר ויכוחים רבים בדבר מעורבות הסובייטים במהפכה בקובה, עבד נשיא רוסיה ניקיטה חרושצ'וב במשותף עם קאסטרו על הצבת טילים גרעיניים ארוכי טווח בתוך קובה, ובכך נפתח דיון חדש.

לאחר שנפגש הנשיא קנדי עם נציגים מרוסיה, הסתיים האירוע ללא כל תקריות מיוחדות והטילים סולקו. עם זאת, צ'ה לא היה שבע רצון מהתוצאה. גם הוא וגם קאסטרו חשו נבגדים על ידי האח הסובייטי הגדול. צ'ה צוטט בעיתון הקובני הסוציאליסטי "The Daily Worker" באומרו: "אילו הטילים היו נשארים, היינו משתמשים בכולם ומכוונים אותם נגד לב ליבה של ארה"ב, כולל ניו יורק".

בשנת 1965, לאחר שהבטיח את עליונותו של קאסטרו בקובה, חתם צ'ה על חוזה עם רוסיה לסייע בהתפשטות הגוש הסובייטי באמצעות אימון מורדים בקונגו שבאפריקה. בעודו שם, הוא הפך למתוסכל מחוסר התקדמות המהפכה נגד "הפולשים האירופים", ותוסכל מכך שאהבתם של תושבי קונגו לאלימות לא הייתה גדולה כשלו. הוא נתן ביטוי לתסכול זה בהצהירו:

"השחורים, דוגמאות נפלאות אלו של הגזע האפריקני ששימרו את טוהרם הגזעי, ראו כיצד סוג שונה של עבדים פלש לאדמתם: הפורטוגזים... השחורים עצלים וגחמניים, מבזבזים את כספם על איוולת ומשקאות; האירופי בא ממסורת של עמל וחסכנות, הבאה בעקבותיו לפינה זו של אמריקה ומניעה אותו להתקדם".

לאחר שהחליט לעזוב את אפריקה ולנטוש את מאמצי ההתפשטות של הסובייטים שם, הוא הצהיר בריאיון בתכנית רדיו: "אנו נעשה עבור השחורים בדיוק את מה שהם עשו עבור המהפכה. כלומר, שום דבר".

כעבור שנתיים, בשנת 1967, נסע צ'ה לבוליביה כדי לטפח שם מהפכה, אך למרבה האירוניה אף איכר לא הצטרף אליו או למהפכה הסובייטית. למרבה האירוניה גם הוא מצא לעצמו במהרה אוזניים קשובות בקרב המעמד הבינוני-גבוה בבוליביה, ובמהרה הם הלכו אחריו בהרגם אלפי בוליביאנים חפים מפשע במהפכה קצרת ימים. זמן קצר לאחר מכן, משטרת בוליביה צדה אותו בסיוע המודיעין האמריקני והסגירה אותו.

לוכדיו הצהירו לאחר מכן: "הוא היה אמיץ מאוד כאשר חי במבצר לה קבאנה ורצח אזרחים חפים מפשע, כולל ילד בן 14, אך הוא נראה ממש מפוחד לאחר שנלכד".

מספרים כי צ'ה התחנן לחייו ואמר: "ערכי רב עבורכם הרבה יותר חי מאשר מת". לוכדיו לא הסכימו עם קביעה זו, וטיפלו בו בדיוק כפי שטיפל באין-ספור אנשים אחרים – הוא נשלח להוצאה להורג אל מול כיתת יורים.

בפסטיבל הסרטים סאנדנס, כאשר הוקרן הסרט "דרום אמריקה באופנוע" (Motorcycle Diaries), המבוסס על ספרו של צ'ה גווארה, עמד הקהל על רגליו ומחא כפיים בהתלהבות. מספר צופים נשאלו אם הם יודעים למי ולמה הם מוחאים כפיים. תומכיו של צ'ה בהוליווד ומעגלים באקדמיה טענו בתגובה כי צ'ה גווארה היה אדם בעל מחשבה חופשית ומהפכן אידאליסט.

תומכיו טענו גם כי המהפכה התקיימה מזמן, וכי המצב בקובה טוב יותר כעת. נכון לכתיבת דברים אלה, מאבק חברתי עצום מתבשל בקובה. ליברלים המתנגדים לשלטון דרשו זכויות אדם בסיסיות ממנהיגם הקומוניסטי, ובתגובה לכך כולם למעט מנהיג אחד הושמו במעצר.

בין הכלואים עיתונאי קובני חשוב העושה בתפקיד מזה 20 שנה. הוא דרבן סוג חדש של מהפכה באמצעות קובנים הקוראים לכינון מערכת עצמאית של ספריות ברחבי המדינה. המדינה נאבקת במחסור בחומר קריאה אינפורמטיבי מאז שצ'ה גווארה שרף מאות ספרים בעקבות המהפכה. הדיכוי הטוטליטרי במדינה סיכל גם ניסיון זה.

האם זו ה"חשיבה החופשית" אליה התכוונו תומכיו של צ'ה? כל אלו הלובשים בגאווה את דמותו המפורסמת על חולצות הטי-שירט, חייבים להישאל: האם זה ה"אידאליזם" שהם דמיינו לעצמם? האם זה האיש הנערץ על ידי אלו שסגדו לו בסרט?

הקומוניזם נוסח צ'ה, אותו למד ממדריכיו הסובייטים, גבה את חייהם של יותר מ-100 מיליון בני אדם במהלך המאה שעברה, ומספרם ממשיך לגדול. מספרם כפול ממחיר הדמים של מלחמת העולם השנייה, ופי 16 יותר ממספר מקרי המוות במחנות המוות הידועים לשמצה של הנאצים.

עם מחיר כה כבד כתוצאה מאלימות, ושנאה כה גלויה לחופש אמיתי ולתהליך דמוקרטי כלשהו, ארנסטו צ'ה גווארה לא קורץ מהחומר שיוצר מנהיג היסטורי שנוכל לראות בו גיבור, לא משנה כמה ננסה לדמיין זאת. האם היה רוצח? הוא אכן הגדיר עצמו ככזה בפעולותיו ובמילותיו שלו, ונראה כי לא היה לו אכפת. הוא אכן היה "מכונת ההרג הקרה" שדחק באחרים להיות.

יום אחד מישהו יעשה סרט לזכר כל מי שנרצח תחת "מכונת ההרג הקרה" של הקומוניזם, ובו יגנו את התליינים שלהם. רק אז ההיסטוריה האמיתית תתגלה לעולם.

מתוך אפוק טיימס מאת ג'סטין סטאם

ציטוטים:

בחשש שאשמע מגוחך, אומר שהמהפכן האמיתי מובל על ידי רגש עצום של אהבה.

אנו לא יכולים להיות בטוחים בכך שיש לנו משהו לחיות למענו, אלא אם כן אנו מוכנים למות למענו.

לא אכפת לי ליפול, כל עוד מישהו ירים את הנשק שלי וימשיך לירות.

מילים שאינן תואמות למעשים הן לא חשובות.

[מילותיו האחרונות למתנקשו]: אני יודע שאתה פה כדי להרוג אותי. תירה, פחדן, אתה רק הולך להרוג אדם.

מתוך "בין המרכאות"

קישורים:

http://www.che-lives.com/home/index.php

http://reason.com/archives/2002/06/01/ches-secret-diary

יונתן וולף-

קישור להרצאה משעשעת על צ'ה גווארה (מחולקת לשולשה חלקים, באנגלית בלי כתוביות) מקווה שתהנו

חלק 1

http://www.youtube.com/watch?v=ZkCM7XdAmm4

חלק 2

http://www.youtube.com/watch?v=-CxlmknIGEY

חלק 3

http://www.youtube.com/watch?v=2ZAQLUbNiSk

2 תגובות:

  1. [עדיין לא קראתי ומאוד מעניין אותי לקרוא] -
    אולי כדאי שתקצרו קצת? מה שנראה לכם חשוב או מעניין...

    השבמחק
  2. תודה רבה על מאמר מרתק ומרחיב אופקים!!!!!!
    ראיתי את הסרט צ'ה, שמציג רק צד אחד של הפרסונה.
    המאמר הזה בהחלט עזר ליצור תמונה שלמה ומאוזנת של מי
    הוא באמת היה.

    השבמחק